לא קל לחוקרים לכתוב תקציר. התקציר (או האבסטרקט) מאלץ את החוקר להיפרד מידע ותובנות חשובות שהושגו בדם. הוא משוקע רגשית ומנטלית בתוך המחקר, וקשה להתבונן בצורה קרה ומחושבת ולפסוק איזה מידע הכרחי ועל איזה אפשר לוותר. יתרה מזו, עולם המחקר הוא מפורט ומדויק מאוד, ונשען על ידע מוקדם ומומחיות, וקשה להיפרד מההרגלים שמצריכים עוד ועוד דיוק וספציפיות.

​

לעומת זאת, התקציר נועד לקוראים שאינם בהכרח בקיאים באותו עולם מושגים. הכנסים המדעיים מקבצים לעיתים מומחים מתחומי חקר שונים, וגם הקוראים מוועדת השיפוט אולי אינם שוחים בתחום הידע שלכם. לכן יש לחשוב על התקציר אחרת: לאו דווקא להקפיד על הדיוק הרגיל שלכם, אלא לחשוב על דרכים להגיש להם את התקציר בצורה מעניינת, מסקרנת וכללית דיה, שתהיה ברורה אך תעיד על מעוף ויצירתיות.

​

​

             קודם כול – מהו התקציר?

​

על התקציר לכלול את תמצית המאמר. מטרת התקציר היא לאפשר לקורא היכרות בסיסית עם המאמר ובעיקר עם מסקנתיו. התקציר צריך להציג את הבעיה או התחום שבו מטפל המחקר, במילים מפורשות. עליו לכלול את מטרת העל של המחקר, ולפרט בתמציתיות את המטרות הספציפיות במסגרתה. התקציר צריך להציג גם את המשמעות של השגת המטרה הזו, ומהו הרציונל שלה בתוך השדה המחקרי.

 

מטרת התקציר היא לתמצת את הנושא שברצונכם להציג בכנס, תוך הדגשת הטיעון, ההצדקות המרכזיות והתרומה לספרות המחקר. הוא מוגבל לרוב ל-250-500 מילים. יש כאלה שאינם מתרגשים מהגבלה וכותבים תקציר במהירות ברגע האחרון; בעוד אחרים יושבים שבועות ומנסים לתמצת את כל הדוקטורט שלהם ל-250 מילים. כנראה אין זו הדרך הנכונה – מי שניגש מוקדם לתקציר, מתכנן בהתאם ועורך בקפידה הוא ככל הנראה מי שיוזמן לרוב להציג את המחקר שלו בכנס. כך או כך, אל חשש – התקציר הוא צורת כתיבה סטנדרטית למדי. הקפידו על ההנחיות והימנעו מטעויות נפוצות, ותגישו תקציר למופת.

​

​

​

​

​

 

           היצמדו להנחיות
 

הקפידו על כל הנחיות הסגנון והעיצוב של האבסטרקט. רוב הקולות הקוראים יציינו אורך עמוד או מילה, ואולי כמה הנחיות פריסה או סגנון. עם זאת, חלקן יפרטו הנחיות מאוד ספציפיות, כולל גופן, גודל גופן, ריווח, הצדקת טקסט, שוליים, אופן הצגת ציטוטים, כיצד להציג מחברים ויצירות, האם לכלול הערות שוליים או לא. ודאו שהקפדתם על כל ההנחיות, כולל הוראות ההגשה. אם לא הופיעו הנחיות עיצוב בקול הקורא, בדרך כלל מתאים לשמור על הטקסט בסביבות 250 מילים - ועדות אבסטרקטים קוראות המון ולא מקבלות בברכה תקצירים ארוכים יחסית. ודאו שאתם מכוונים את נושא האבסטרקט שלכם לכל נושא ספציפי, תקופות זמן, שיטות או ״באז וורדס״ שהוזכרו בקול הקורא.

             

         תכננו היטב

​

תכננו את התקציר בקפידה לפני כתיבתו. תקציר טוב יעסוק בשאלות הבאות: מהי השאלה או הבעיה ההיסטורית? הכניסו את הנושא להקשר. מה התזה/טיעון שלכם? זה צריך להיות מקורי. מה ההוכחות שלכם? ציינו מפורשות שאתם משתמשים במקורות ראשוניים. איך המאמר שלך משתלב בהיסטוריוגרפיה? מה קיים בגוף המחקר ואיך העבודה שלכם תורמת לו? למה זה משנה? ולמה הנושא הזה צריך להיות חשוב לוועדת השיפוט?

​

​

          כתבו בבהירות

​

עליכם להיות ספציפיים ככל האפשר, ולהימנע מהצהרות וטענות רחבות מדי. וזהו: אל תעקמו על ידי כתיבת יותר מדי נרטיב או הסבר מוגזם. אמרו מה שאתם צריכים להגיד ותו לא.

זכרו את הקהל שלכם: כמות חומרי הרקע וההסברים שתציגו תלויה בכנס ובמשתתפיו. האם הכנס הוא כנס כללי למחקר התרבות, כנס כללי לתלמידי מחקר לתארים מתקדמים, או משהו ספציפי יותר כמו כנס מחאות של שנות ה-70? ההרצאה שלכם צריכה להתאים לנושא של הכנס: ככל שהנושא יותר ספציפי, כך תצטרכו לתת פחות רקע ולהיפך.

 

​

          כתבו בתמציתיות

​

עם מגבלה של 250 עד 500 מילים, כתבו רק את מה שצריך. השתמשו בגוף שלישי והימנעו מגוף ראשון. הימנעו מלשון הרע ומשיפוטיות בניסוחים. השתמש בפעלים בהוראה פעילה והמעיטו בפעלים סבילים, לדוגמה: המאמר מציג דילמות..." ולא "דילמות יוצגו...״. הימנעו ממשפטים מסורבלים וארוכים מדי. כתבו בלשון עבר (תיאור ההתרחשויות) והווה (דיון ומסקנות).

 

​

           עבדו בסבלנות

​

אחרי שכתבתם, הניחו את הטקסט בצד לכמה ימים (או כמה זמן שאפשר). לאחר מכן חזרו אליו וקראו אותו בעין ביקורתית, ותקנו שגיאות ואי דיוקים. שלב העריכה הוא גם הזמן הטוב ביותר לראות את התקציר שלכם כמכלול, ולהשמיט מילים או ביטויים מיותרים. הטיוטה הסופית צריכה להיות ליניארית, ברורה וקולחת. אם במהלך הקריאה אתם מוצאים שאתם מתעכבים על נקודה מסוימת, בזמן הקריאה, גם ועדת השיפוט תעשה זאת. כדי להבטיח את הבהירות והרהיטות של הטקסט, בקשו מסטודנט אחר לקרוא את התקציר שלך ולהעיר הערות, או פנו לעריכת לשון מקצועית. אפשר גם לחפש קבוצות או סדנאות כתיבה של סטודנטים לתארים מתקדמים.

​

​

         היו נקיים

​

השפה שלכם צריכה להיות מקצועית, והסגנון צריך לעמוד בסטנדרטים אקדמיים. על אף מגבלת המילים, הימנעו מקיצורים וראשי תיבות, הקפידו על ריווח נכון והיזהרו משימוש מוגזם בסימני פיסוק. אם לא ניתנו הנחיות ספציפיות לציטוט, ראוי להשתמש בשם המחבר ובכותרת העבודה (בגוף הטקסט או במירכאות) במקום בהערות שוליים או בציטוטים בטקסט.

​

​

​

​

 

 

           שימוש לרעה בשאלות

 

בעוד שאלה אחת, אם באמת טובה, עשויה להיות מובאת בתקציר שלך, כדאי להימנע מלכתוב יותר מאחת (אולי שתיים, אם באמת טובות). אם מציגים שאלה או שתיים, ודאו שאתם משיבים עליה תשובה ברורה, או מתייחסים לחשיבות השאלה למחקר שלכם. אלא אם אתם מציגים שאלה רטורית ברורה, אל תיתנו לשאלה להישאר תלויה באוויר. יותר מדי שאלות תופסות יותר מדי מקום על חשבון פיתוח הטיעון, המתודולוגיות והממצאים, ומובילה את הוועדה לתהות אם אתם בכלל יודעים את כל התשובות. זכרו: לא מצפים מכם לכתוב את ההרצאה המלאה, אבל מצופה שתציגו דיון מספק במחקר שלכם במסגרת 15-20 דקות.

​

 

            שימוש יתר בז'רגון מקצועי 

 

טרמינולוגיה מקצועית היא חשובה, ועוזרת לכם להיות מדויקים וספציפיים בהצגת הטיעון. אבל אל תטביעו את הקוראים שלכם במושגים מתוך הז'רגון המאוד ספציפי שלכם, ואל תגזימו בניסוחים ״מעל הראש״. הם קוראים הרבה תקצירים ולא ירצו להשתכשך בשפה המיותרת.

Keep it simple.

 

            חזרתיות

 

אפשר ליפול לחזרתיות גם בתוכן וגם בניסוחים. המסובכת יותר היא החזרה על התוכן, כי לפעמים כותבים חוזרים על טענות מבלי לשים לב, כלומר מתקשים לראות שכמה טענות שהן אומרים הן למעשה אותה טענה בשינוי אדרת. לפעמים זה קורה בשלב שבו הטיעון עדיין איננו ברור מספיק. בחנו בביקורתיות את הטענות שלכן והדגישו את ההבדלים ביניהן.

​

מבחינת ניסוחים, קריאה אחת רציפה תוכל למצוא חזרתיות בניסוח – מילות קישור שחוזרות על עצמן, מבנים תחביריים אחידים, תיאורים וכדומה. חזרתיות בולטת מאוד בייחוד בטקסט קצר כל כך כמו אבסטרקט. הקפידו לגוון מעט כדי להעשיר את הטקסט.

 

         רקע רחב מדי

​

אין צורך להרחיב יתר על המידה ולהפליג בהסברים על הרקע של תחום המחקר שלכם, ולמקם את הנושא שלכם בתוך כל ההיסטוריה של העולם המערבי. הציגו את הנושא שלכם בתוך ההקשר הספציפי של תחום המחקר והספרות הרלוונטית.

 

 

בהצלחה!