אימת הקמץ הקטן

הקמץ – כולנו מכירים אותו. או לפחות זוכרים אותו בתור הפלוס המסמן את תנועת A המוכרת והחביבה. כמו במילה דָּבָר, או חָתוּל. אבל במעמקי המוח יש לנו חשש – יש גם כל מיני מילים כמו חָכְמָה, או עָצְמָה, אָזְנַיִם או אָמְנָם, והנוראה מכול – צָהֳרַיִם. עם יד על הלב, הרבה פעמים איננו בטוחים איך הוגים אותן, ואולי חוששים להישמע כמו אמא שלי שאומרת שהיא נוסעת לצוֹרְפַת.

בשנת 2017 האקדמיה ללשון הנהיגה כללי כתיב חדשים הקובעים את הכתיב המלא, או הכתיב חסר הניקוד. הכללים מסדירים את כתיבת הווי"וים והיו"דים, שהיו לפני כן לא לחלוטין אחידים. הכללים עוזרים ליישב כמה חוסר ודאויות שהיו לנו בעבר – למשל, אימת הקמץ הקטן.

אז מהו הקמץ הקטן? הוא נראה כמו הקמץ הגדול. אפשר לומר שאין בזה הרבה היגיון, בבחינת you had one job. אבל כן מדובר בסימן ניקוד אחר, בכל המובנים:

• קמץ גדול – תנועת A גדולה.

• קמץ קטן – תנועה O קטנה.

ההבחנה בין תנועה קטנה וגדולה לא מאוד קריטית להבנה, אבל כן אפשר לציין שהתנועה הקטנה תופיע בהברה סגורה לא מוטעמת – המכונה סל״ק.

למה הכוונה? הברה סגורה = לפני עיצור בשווא נח או דגש.

לא מוטעמת = לא מקבלת את הטעם המרכזי של המילה.

למשל המילה אָפְנָה – האל״ף היא בקמץ קטן משום שיש אחריה שווא נח (פְ), והיא אינה מוטעמת – כלומר אנחנו מטעימים את ההברה האחרונה, במילרע. אם כך הקמץ הקטן מופיע רק במקרים המסוימים האלה.

אז איך הוגים את הקמץ במילים צָהֳרַיִם, מָחֳרַת? התשובה היא בתנועת o – כמו ״צוהוריים״, או ״למוחורת״ (רק לא לכתוב כך!).המסורת הספרדית ללא בושה קבעו דווקא את המילים האלה כחריגות – את הקמץ הקטן לפני חטף-קמץ הם הגו מבחינה היסטורית בתנועת a, וכך למשל השם נָעֳמִי נהגה Na’omi ולא No’omi.

ומה לגבי המילה אָמָּן, אָמָּנוּּת ? גם בה נשמעות טעויות הגייה במחוזותינו. יש ההוגים בקמץ גדול, אבל זו שגיאה – אָמָּן מנוקדת בקמץ קטן ולכן יש להגות Oman, Omanut.

פאן פאקט לסיום – הדיון הזה רלוונטי בעצם רק בעברית שלנו, כלומר הספרדית. בעברית התימנית והאשכנזית אין הבדל בין קמץ ״קטן״ ל״גדול״, כי הם הוגים את כל הקמצים בתנועת O.

ולמי שרוצה להרחיב –

עיקרי תורת הניקוד

הכללים החדשים במלואם